עת"מ 26283-09-22

תקציר

ילדיהם של בני זוג שנפטרו והתגוררו בדיור הציבורי מערערים על החלטת משרד השיכון לדחות את בקשותיהם להמשיך להתגורר בדירה הציבורית ששכרו הוריהם או לרכוש אותה. הילדים טוענים כי יש לראות בהם "דיירים ממשיכים" בעלי זכות להתגורר בדירה או לרכוש אותה, שכן התגוררו עם אביהם בדירה לאחר מות אמם. עם זאת, המשרד טוען כי הילדים אינם זכאים משום שבבעלותם דירה נוספת בירושה באופן חלקי, ולכן הם אינם זכאים לדיור ציבורי. בית המשפט מסכים עם פרשנות המשרד לחוק, שמטרתו לספק דיור ציבורי למי שאין לו קורת גג נאותה או אמצעים לרכישתו. די בבעלות חלקית במקרקעין, קובע בית המשפט, כדי לפסול אנשים מלהפוך לדיירים ממשיכים, שכן דיור ציבורי הוא משאב מוגבל המיועד לנזקקים ביותר. יתר על כן, הדגש ששם החוק על בעלות על מקרקעין כלשהם, ולא על נכס ראוי למגורים, מצביע על כך שהמחוקק התכוון לכלול את כל הנכסים שניתן להנזיל לצורך דיור. עוד מציין בית המשפט כי רכושם של העותרים בירושה נמכר בסכום משמעותי, דבר המחזק את התפיסה כי בידיהם האמצעים להבטיח דיור. לפיכך, עתירת הילדים נדחית, והם נדרשים לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשרד.