ע"פ 3998/17

תקציר

הערעור, הנוגע הן להכרעת הדין והן לגזר הדין, יידחה במלואו. טענותיו של המערער בדבר התמיכה הראייתית בעדותה של המתלוננת אינן משכנעות ואינן מקימות עילה להתערבות, שכן ממצאיו של בית משפט קמא התבססו כראוי על התרשמותו ממקור ראשון מהראיות ומהעדויות. השינויים בהתנהגותה של המתלוננת בעקבות האירוע אכן היו ניכרים וגלויים, והצדיקו את הצורך בסיוע. יתר על כן, ראיות הדנ"א, אף שאינן חד משמעיות, משמשות ראיה מחזקת התומכת בגרסתו של המתלונן. באשר להרשעה לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין, קובע בית המשפט כי כוונת המחוקק העומדת מאחורי התיקון אינה מחייבת הוכחת שימוש בכוח לעבירה ספציפית זו, במיוחד כאשר חוסר ההסכמה במקרה הנוכחי ניכר. גם העונש שהטיל בית המשפט המחוזי ראוי ומאזן בין השיקולים הרלוונטיים, ומייתר את הצורך בהתערבותה של ערכאת הערעור. השופטת א' ברון והשופטת ד' ברק-ארז מצטרפות לפסק הדין, ומדגישות את מהימנות עדותה של המתלוננת ואת חומרת עבירות המין בקטינים.