ת"א 10094-10-23

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות. השופט מפרט כל אחת מעילות הביטול לכאורה, ומסביר מדוע אף אחת מהן אינה מחזיקה עילה במקרה זה. ראשית, ביחס לטענת הבורר החורג מסמכותו, מדגישה השופטת כי סמכותו של בורר מוגדרת בהסכם הבוררות, ובמקרה זה ההסכם מעניק לבורר סמכות מספקת לדון בתביעתו של המשיב. ההתנגדות המקדמית שהעלו המבקשים, בטענה כי יש לדחות את תביעת המשיב משום שהיא חורגת מהסכם הבוררות, אינה מהווה שלילה ברורה של סמכות הבורר. יתר על כן, המבקשים לא מחו במפורש בשום שלב של הבוררות, ובכך הסכימו במשתמע להרחיב את סמכות הבורר. לגופו של עניין, השופטת מסכימה עם פרשנותו של הבורר להסכם הבוררות, וקובעת כי הוא אינו מגביל את תביעת המשיב לשטר תביעה או מגביל את סכום הפיצוי לזה הנקוב בשקרים. בהמשך לנקודה השנייה, דוחה השופטת את טענת המבקשים כי לא ניתנה להם הזדמנות נאותה להציג את ראיותיהם ולטעון את טענותיהם. המבקשים היו מודעים לסוגיה המקדמית אך לא ביקשו להציג ראיות נוספות לאחר הוראת הבורר. בנוסף, מאחר שתביעת המשיב משקפת את טענת המבקשים, לא ברור כיצד נמנע מהמבקשים להציג את טענותיהם וראיותיהם. גם טענת המבקשים כי הבורר לא הכריע באחד העניינים שהוגשו לו אינה צומחת, שכן הבורר אכן דן והכריע בתביעות ההדדיות של הצדדים. סתירות בממצאי הבורר, כפי שנטענו על ידי המבקשים, מהוות טענות ערעור ואין להן קשר לעילת הביטול. באשר לטענה כי קביעות הבורר סותרות את הדין המהותי, מדגישה השופטת כי סעיף 24(7) לחוק הבוררות לא נועד לטעויות בפרשנות החוק או ביישומו, שאינו נתון לביקורת שיפוטית בהקשר זה. גם הנקודות האחרונות של המבקשים, הנוגעות למדיניות ציבורית, לתוכן פסק הבוררות ולעיוות דין, אינן מצליחות. השופט מדגיש כי יש לפרש את סעיף 24(9) באופן מצמצם ולהחילו, רק במקרים חריגים, מה שאין כן כאן. אשר לסעיף 24(10), הוא שמור לנסיבות חריגות שאינן קיימות במקרה זה. טענת המבקשים לעיוות דין היא טענת ערעור ואינה עומדת כעילה עצמאית לביטול. יתר על כן, בהינתן שתביעת המשיב משקפת את טענת המבקשים ופסק הבורר מונע מהמשיב לטעון טענות נוספות בדבר אי תשלום, טענת המבקשים לעיוות דין אינה מתקבלת על הדעת. לסיכום, הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית, ופסק הבוררות שניתן על ידי הבורר מאושר וניתן לו תוקף של פסק דין. כן נדרשים המבקשים לכסות את הוצאות המשיב בגין בקשת הביטול.