ת"א 2011/99

תקציר

הסוגיה שעמדה בפני בית הדין הייתה האם התובע זכאי ל-25% מסך הניכוי כמפורט בסעיפים 330(ג) ו-328 לחוק הביטוח הלאומי, ביחס לתאונה שאירעה במקום עבודתו. לתובע נגרמו חבלות קשות עקב רשלנות מעסיקו קבלן המשנה, מזרחי, והוא תבע פיצויים בגין נזקים. בית המשפט המחוזי מצא את מזרחי אחראי והורה לו לפצות את התובע. בהמשך קבע בית המשפט העליון כי הן מזרחי והן הקבלן הראשי אחראים במשותף לנזקי התובע. הקבלן הראשי טען כי התובע אינו זכאי לכל פיצוי נוסף מעבר למה שהיה מקבל מקצבאות המוסד לביטוח לאומי. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי לפי סעיפים 330(ג) ו-328(א) לחוק הביטוח הלאומי, אם תגמולי המל"ל היו נמוכים מ-75% מסך הפיצויים המגיעים לו, התובע היה זכאי ליתרה. בית המשפט מינה אקטואר שיקבע את הסכומים המדויקים שישולמו וישולמו על ידי המל"ל, שהסתכמו ב-2,485,730 שקל. מאחר שסכום זה היווה רק 59.006% מסך הפיצויים המגיעים לתובע, קבע בית המשפט כי לתובע אין זכות ל-25% נוספים מהפיצוי. לפיכך, אחריותו של הקבלן הוגבלה לחלקו בנזק, ופיצויי התובע ינוכה מתגמולי המל"ל. פסק הדין גם פירט את הפיצויים המגיעים לתובע על פני ראשי נזק שונים, תוך הדגשה כי סכום זה יותאם בהתאם לקווים המנחים שנקבעו על ידי בית המשפט העליון.