ע"פ 24261-02-10

תקציר

בפסק הדין בערעור בתיקים מס' 21409/06 ו-20045/08 דחה בית המשפט את שני הערעורים ואישר את קביעותיו של בית משפט קמא. הערעורים נדחו על יסוד בחינה מעמיקה של פסק דינו של בית משפט קמא, טיעוני הצדדים והממצאים העובדתיים שנמצאו תואמים את חומר הראיות. בית המשפט הדגיש את תפקידו המצומצם בהתערבות בפסקי דין של בית משפט קמא, אלא בנסיבות חריגות, שלא נמצאו כאן. בתיק מס' 21409/06 הודה הנאשם תחילה בבניית קומת עמודים וקומה ראשונה על קרקע המיועדת לצורכי ציבור, אך בהמשך חזר בו מהודאתו בדבר ייעוד הקרקע. בסופו של דבר הרשיע אותו בית משפט קמא לאחר שהודה שוב בעובדות כתב האישום. בנוסף, בתיק מס' 20045/08 נשפט הנאשם בגין בניית קומה נוספת ללא היתר. הנאשם ניסה לחזור בו מהודאותיו הקודמות, תוך שהוא מצטט מידע מטעה של מהנדס הוועדה, אך לא הצליח לבסס טענות אלה. בית משפט קמא לא מצא כל כפייה או אי הבנה של ההודאה וסירב לבקשה לחזור בו. בית המשפט שב והדגיש את חומרתן של עבירות הבנייה הבלתי חוקית והתכנון והדגיש את פגיעתן בציבור. תוך הכרה בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובהתנהלות רשויות התכנון, איזן בית משפט קמא בין שיקולים אלה לבין הצורך לשמור על שלטון החוק, ובכך לשמור על הקנסות והעונשים שהוטלו. ערכאת הערעור הסכימה לכך, וקבעה כי הקנס הכספי הכולל – לרבות קנס בסך 40,000 ₪ וכפל דמי בנייה בסך 31,678 ₪ – משקף כראוי את שקלול הכולל של בית משפט קמא את מכלול הנסיבות. פסק הדין בערעור הסתיים ללא התערבות בגזר דינו של בית משפט קמא, בשל היעדר טעמים מוצדקים לשינוי פסק הדין בעניין הרשעתו של הנאשם, קנסות או צו ההריסה, מה שהביא לדחיית שני הערעורים.