ת"א 16836-02-20

תקציר

בית המשפט דחה את התביעה נגד הנתבעים, עו"ד כספי ולקוחו עטרי, בגין תגובה עיתונאית שפרסם עו"ד כספי מטעמו של עטרי, אשר נחשבה לפרסום מותר ומוגן. התגובה הייתה בנוגע לכתבה המשתרעת על פני כמה עמודים, ובה טענות חמורות נגד עטרי הקשורות להליכי פשיטת הרגל שלו. השופטת קבעה כי הדברים בתגובה, לרבות טענות למידע חלקי ושקרי בכתבה, אינם מהווים לשון הרע על פי החוק, שכן הם נוגעים לגופן של הטענות ונענו במסגרת הכתבה. חלק מהאמירות בתגובה, כגון אלה שהציגו את התובעים כמטרידים אלימים כלפי עטרי ומשפחתו, עם צווי הגנה ותלונות משטרה נגדם, נחשבו ללשון הרע. עם זאת, התביעה נגד עו"ד כספי לא נמצאה ראויה, שכן הוא הציג את התשובה בשם מרשו ועל סמך הנתונים שמסר עמו. זאת ועוד, הפרסום נחשב לחסין לפי סעיף 13(7) לחוק איסור לשון הרע, המאפשר הגנה מוחלטת על כל פרסום הקשור להליך משפטי, שכן מדובר בייצוג "נכון והוגן" של מה שהתרחש בהליך המשפטי בין הצדדים. השופט התייחס גם להגנות שמעניקים סעיפים 14 ו-15 לחוק, הנוגעות לאמת הפרסום ולתום הלב, בהתאמה. נמצא כי התייחסויות התגובות ל"מעלליהם" של התובעים, להתנהגותם האלימה ולצעדים המשפטיים שננקטו נגדם היו נכונות ומוגנות לפי סעיף 14. האמירה בדבר התנהגותם האלימה של התובעים נחשבה אף היא כהבעת דעה, המוגנת תחת סעיף 15(5), אם כי הטענה בדבר הצווים נגד עו"ד פישר לא הייתה. עם זאת, הפרסומים נמצאו סבירים ובתום לב, המקימים הגנה לפי סעיף 16. למרות שדחה את התביעה, מתח השופט ביקורת על התנהלותו של עו"ד כספי ועל אופן חקירתו. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.