ת"א 5873-07-11

תקציר

פסק הדין דן בשתי תביעות בין מפעל חמד לחידוש צמיגים בע"מ לבין עין שמר תעשיות גומי בע"מ, מפעל לחידוש צמיגים ויצרן מוצרים לחידוש צמיגים, בהתאמה. חמד הגיש תביעה בסך 4 מיליון שקל נגד עין שמר בגין נזקים כספיים שנבעו מפגמים לכאורה במוצרי חידוש הצמיגים שמכרה עין שמר, ואילו עין שמר הגישה תביעה שכנגד בסך 1.5 מיליון שקל בגין מוצרים שחמד רכש אך לא שילם עבורם. בית המשפט דחה את תביעתו של חמד בשל סירובו לחשוף מסמכים פיננסיים רלוונטיים, תוך קבלת תביעתה הנגדית של עין שמר. התביעה שכנגד נובעת מחובו של חמד בגין מוצרים שרכשה מעין שמר בשנת 2010 ולא שילמה עבורם. חמד טען כי היא אינה מחויבת לשלם עבור מוצרים אלה בשל פגמים בהם, אשר גרמו לנזקים העולים על סכומי התביעה שכנגד. עם זאת, בית המשפט מצא כי חמד לא הביא ראיות מספיקות לפגמים במוצרי עין שמר או לנזקים שנגרמו להם. מצד שני, הראיות של עין שמר, כולל חוות דעת מומחים ועדויות של עדים, תמכו בשלמות המוצרים שלהם והצביעו על כך שייתכן שנגרמו פגמים כלשהם כתוצאה מתהליך החידוש, תנאי האחסון או בחירת הצמיגים של חמד. בנוסף, טענותיו של חמד בדבר תלונות ונזקים נרחבים של לקוחות נעדרו ביסוס, ואופיין הכללי והבלתי מפורט החליש עוד יותר את תביעת הקיזוז שלהם. יתר על כן, מאחר שהמוצרים סופקו במשלוחים נפרדים, כל אחד מהם היווה עסקה נפרדת, והחוב של חמד נבע מריבוי עסקאות כאלה, מה שהופך את טענת הקיזוז שלו לחסרת תוקף. בעקבות זאת פסק בית המשפט לטובת עין שמר והורה לחמד לשלם 1,548,658.53 שקל, בצירוף הפרשים צמודים וריבית משפטית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. חמד נדרש גם לכסות את הוצאותיו המשפטיות של עין שמר, כולל שכר טרחת עורך דין. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים וניתנה ביום 22/09/2014.