תמ"ש 68331-07-20

תקציר

הנתבע ביקש סעד הצהרתי לביטול העברת זכויות בדירה שנעשתה בשנת 1992 ונרשמה בשנת 1996, בטענה לכפייה, ניצול ואי כשירות נפשית. עם זאת, השופט דחה טענות אלה בשל חוסר ראיות והתיישנות. הנתבעת ביקשה גם סעד כספי בגין דמי שימוש ששולמו לתובע, אך השופטת דחתה זאת משום ששכר הטרחה נבע מהסכם תקף. בנוסף, דחתה השופטת את תביעת הנתבעת לפיצוי בגין נזקים שנגרמו כתוצאה משריפה שפרצה בדירה, שכן הנתבעים לא יידעו את התובע על האירוע. משכך, פסק השופט נגד הנתבע בכל היבטי התביעה לסעד הצהרתי והורה על פירוק השיתוף בדירה. לתובע נפסקו דמי שימוש שלא שולמו בסך 45,400 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד התביעה. השופט הכריע גם בתביעת התובע למינוי כונס נכסים למכירת הדירה, וקבע כי אם עורכי הדין של הצדדים יסכימו לכך, הם ימונו במשותף ככונסי נכסים. אם לא, ימונה כונס נכסים חיצוני על ידי בית המשפט. הנתבע חויב לשאת בהוצאות ההליך, תוך הפחתת שכר טרחה בתיק קשור אחר. פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים.