בג"צ 541/81

תקציר

בג"ץ פסק בעניינו של עותר שאושפז לאחר שנקבע כי אינו כשיר לעמוד לדין בשל מחלת נפש. הוא נמלט מבית החולים וביצע עבירות חדשות, ואז עמד בפני משפט שני עם לכידתו מחדש. המחלוקת העיקרית הייתה האם יש לבדוק את העותר על ידי פסיכיאטר כדי להעריך את כשירותו לעמוד לדין בגין האישומים החדשים, שכן הוא כבר אושפז לפי סעיף 6 לחוק טיפול בחולי נפש. בית המשפט קבע כי קביעת כשירותו של הנאשם לעמוד לדין נפרדת מההחלטה לאשפז אותו ושחרורו לאחר מכן, המבוססת על שיקולים רפואיים בלבד. אמנם אין הוראה מפורשת בחוק לגבי העמדה לדין במהלך אשפוז, אך בית המשפט פירש את השלכותיו של סעיף 17(ב) כך שהעמדה לדין בגין העבירה הראשונה אינה ראויה עד לשחרורו של הנאשם מאשפוז, אך זו אינה חלה על עבירות חדשות שבוצעו במהלך האשפוז. האשפוז עצמו אינו מוכיח את חוסר יכולתו של הנאשם לעמוד לדין או להבין את מעשיו, ולכן הוא מחייב בדיקה רפואית חדשה. בנוסף, ציין בית המשפט כי נסיבות חריגות אינן מצדיקות התערבות בהחלטת ביניים זו, ויש לבחון את העניין עם סיום המשפט. לפיכך, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי להורות על בדיקה פסיכיאטרית, ודחה את העתירה ללא הוצאות כלשהן. השופט ש' לוין הסכים והדגיש את חוסר רצונו של בית המשפט להתערב בעניינים פליליים בשלב הביניים.