בש"א 5725/06

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה לתיקון תביעה לפי סעיף 374 לפקודת החברות כך שתגדיל את הסכום הנתבע בסך 2,787,477 ₪. התביעה המקורית, שהוגשה על ידי כונס נכסים שביקש לחייב משיב לפצות חברות בגין נזקים ולהשיב כספים, הייתה על סך של 3,109,281 ₪. חקירות כונס הנכסים העלו חשד להברחת נכסים והסתרת כספים על ידי המשיב, שהיה רואה החשבון של החברה. במהלך ההליך התברר כי המשיב נטל "בונוסים" או "פרמיות" בנוסף לשכרו, והכונס ביקש לתקן את התביעה כך שתכלול סכומים נוספים אלה, שנלקחו לכאורה בין השנים 1994 ל-2003. עם זאת, המשיב טען כי בונוסים אלה לא ניתנו באופן סדיר וכי אין סכום קבוע. בית המשפט, שהכיר בצורך בבחינה מעמיקה של חומר הראיות והימנעות מ"קדם משפט", החליט לדחות את הכרעת הבקשה לשלב מאוחר יותר, תוך הדגשת הצורך לבחון את סוגיית ההתיישנות בנפרד. הגישה הליברלית לתיקון תביעות, היעדר חוסר תום לב והרצון לגבש את המחלוקת המשפטית הממשית בין הצדדים משתלבים אף הם בהחלטה. פסק הדין מאפשר גם הצגת ראיות נוספות, מתוך הבנה כי על התובע למצות את כל הטענות, וקובע מועד להמשך המשפט. ככלל, פסק הדין נוטה לגישה זהירה ומכוונת, שמטרתה להבטיח משפט הוגן והערכה מקיפה של הראיות לפני קבלת החלטה סופית בבקשה לתיקון התביעה.