עת"מ 4185/07

תקציר

רכושם של בעלי שתי חלקות קרקע, העותר, הופקע על ידי המדינה, לכאורה לצורך הקמת מבני ציבור. העותר קיבל פיצוי עבור אחת החליקות, חלקה 23, אך לא עבור השנייה, חלקה 29, שכן היא היוותה פחות מ-40% מכלל שטחה של הקרקע. העותרים ביקשו לבטל את ההפקעה ואת החזרת אדמותיהם לאחר שהמדינה לא הצליחה לפתח את האתר במשך למעלה משלושה עשורים. המדינה טענה כי הקרקע שימשה לצורכי ציבור, בהם גן ילדים, מועדון תנועות נוער ותיאטרון, וכי יש לה תוכניות לפתח במקום גן ציבורי. בית המשפט קבע כי המדינה לא פעלה בשקידה וכי התנהלותה המנהלית הייתה בלתי סבירה, תוך פגיעה בזכות הקניין של העותר. עם זאת, היא גם הכירה בכך שביטול ההפקעה יגרום נזק לציבור בשל הצורך הקיים במבני ציבור באזור. כפתרון, קבע בית המשפט מועד אחרון של שש שנים למדינה להגשמת מטרת ההפקעה והורה על סעד כספי לעותרת בנוגע לחלק שלא שולם בחלקה 29. כן נדרשה המדינה לכסות את הוצאותיו המשפטיות של העותר ואת שכר טרחת עורך דינו. עד לחלוף המועד האחרון תישאר הקרקע בידי המדינה, ולאחר מכן יוכל העותר לתבוע את השבת אדמתו, בניכוי סכום הפיצוי, אם המדינה לא תצליח לפתח אותה.