ע"א 235/89

תקציר

מערער שנפגע ערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין פיצויים בעקבות תאונת דרכים, ודרש מהמשיב לפצות אותם. המשיב הודה בחבות אך חלק על הסכום הנתבע. בית המשפט המחוזי פסק למערערת 115,400 ₪, שכללו סכומים גלובליים בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, וכן כאב וסבל. משלא נחת דעתו, ערער המערער לבית המשפט העליון, והעלה טענות משפטיות ועובדתיות שונות. הם טענו כי בית המשפט המחוזי היה צריך לחשב את הנזקים בשיטות מקובלות, ולא הסבירו מדוע נבחרה גישה גלובלית. בנוסף, סבר המערער כי יש להעריך את נכויותיו הרפואיות בשיעור של 22.5% במקום 12.5%, וחישוב הפסדי השתכרותו עד גיל 65. השופט ד' לוין דחה את הערעור בקובעו כי שופטת בית המשפט המחוזי נימקה את בחירתה בגישה גלובלית בשל טענותיו המוגזמות של המערער, וספקותיה לגבי אמינותו. גם החלטת השופטת להעריך את הנכות על סמך התרשמותה הייתה מוצדקת. זאת ועוד, השופט לוין מצא את הסכום הגלובלי סביר וראוי, ואימץ את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, דחה את הערעור והורה למערערת לכסות את הוצאות המשיב בסך 6,000 ₪. השופטים ג' בך וא' מצאו הסכימו.