ע"א 7714-04-18

תקציר

פסק דין זה נובע מסכסוך ממושך בין שני בעלי קרקעות שכנים, פלד ושוהם, סביב הגדר המפרידה בין נכסיהם. עיקר המחלוקת נסובה סביב הריסתה ובנייתו מחדש של גדר זו, שנבנתה בטעות על אדמתו של שוהם. פסק הדין המקורי, שניתן על ידי השופט בן ארי בשנת 2013, הורה לפלד להרוס את הגדר הקיימת וקבע כי על שני הצדדים לשאת בעלויות ההריסה באופן שווה. על פסק דין זה הוגש ערעור, ובית המשפט המחוזי, בהסכמת שני הצדדים, הרחיב את היקף העבודות כך שיכלול גם את שיקום הגדר והתשתיות, כאשר כל צד יישא ב-50% מההוצאות. עם זאת, הצדדים לא הסכימו על עיתוי התשלומים, כאשר פלד התעקש לקבל מראש מחצית מהעלויות משוהם. הדבר הוביל לשורה של דיונים ובקשות בנוגע לביזיון בית המשפט וביצוע פסק הדין. בית משפט קמא, בהרכב השופט א' נבו, קבע כי טענתו של פלד לתשלום מקדמה אינה מבוססת וכי עליהם להרוס את הגדר ללא תשלום מראש משוהם. בנוסף, נדחתה גם תביעתם של פלד לפיצוי בגין ירידת ערך הנכס לכאורה, שכן נמצא כי פלשו לאדמת שוהם. בעקבות זאת חויב פלד לשאת בהוצאות ההליך ולשלם דמי שכירות לשוהם. פלד ערער על פסק דין זה, אך ערכאת הערעור, בהרכב השופטות מיכל נדב, עירית כהן ושרון גלר, אישרה את החלטת בית המשפט קמא. בפסק הדין של ערכאת הערעור הובהר כי בפסקי הדין הקודמים משתמע תרומה כספית מקבילה של שני הצדדים להריסת הגדר ולבנייתו מחדש. בית המשפט מתח ביקורת על פרשנותו של שוהם לפסקי הדין כמחייבת את פלד לשאת במלוא העלות מראש כבלתי סבירה וציין כי המצב הנוכחי נובע מטעות הדדית. זאת ועוד, הדגיש בית המשפט כי היה על בית משפט קמא לקבוע מנגנון ברור שיבטיח כי שני הצדדים יממנו את העלויות באופן שווה ובו-זמנית, אשר יביא לסיומה של המחלוקת הממושכת. כתוצאה מכך, הוחזר התיק לבית משפט קמא לצורך קביעת עלויות הריסת הגדר הקיימת והקמת גדר חדשה, לרבות העתקת תשתיות וצמחייה, כאשר כל צד נדרש להפקיד מחצית מהעלויות המשוערות בקופת בית משפט קמא. כמו כן הוטל על בית משפט קמא לבחון את האפשרות למנות כונס נכסים שיפקח על הליך ההריסה והבנייה. פסק דינו של ערכאת הערעור ביטל את ההוצאות שנפסקו על ידי בית משפט קמא והורה לו לשקול מחדש את ההוצאות בתום ההליך. לבסוף הוטל על החזרת הפיקדון בערעור של פלד אליהם. פסק הדין ניתן ביום שישי, חשוון תשע"ט, 15.10.2018, בהיעדרם של הצדדים המעורבים.