ע"א 203/84

תקציר

בתיק בוררות זה ערערה המערערת על אישורו של בית המשפט המחוזי למתן פסק בורר בשל שיהוי בהגשת התנגדותה. ההתנגדות נדחתה משום שהוגשה מעבר למגבלת שבעת הימים הקבועה בתקנות סדר הדין להליכי בוררות, התשכ"ח-1968. המערערים טענו כי קיבלו את ההודעה על פסק הבוררות רק ימים ספורים לפני הגשת התנגדותם, אך בית המשפט הניח, בהתבסס על חזקה מפקודת הפרשנות, כי המערערת קיבלה את ההודעה למעלה משבעה ימים קודם לכן. בית המשפט העליון בחן האם נטל ההוכחה בדבר מועד מסירת ההודעה עמד על כתפי המשיב. השופט י' בך הדגיש כי נטל ההוכחה מוטל על המשיב ומצא כי הדרישות להפעלת החזקה לפי סעיף 57ג לפקודת הראיות לא התקיימו, שכן אין כל ראיה לכך שההודעה נשלחה בדואר רשום וכתובתו של המערער לא אומתה במלואה. עמדתו הקודמת של השופט זוסמן התייחסה, תוך הדגשה של הקפדה על נהלים פורמליים למסירת מסמכים. למרות שחסרה הוכחה ישירה למסירת הודעה תקינה, השופט בך הכיר בכך שהוכחה יכולה להיחשב תקפה גם אם הושגה באמצעים עקיפים, אם המערער הודה שקיבל את ההודעה מוקדם יותר. השופט ד' לוין הסכים עם הערכתו של באך, ואילו הנשיא מ' שמגר חלק על כך, וטען כי בצדק הסיק בית המשפט המחוזי מטענתו המעורפלת של המערער כי ההודעה התקבלה באיחור, בשילוב עם הנחות פרוצדורליות אחרות. בסופו של דבר, הערעור התקבל ברוב קולות, והחלטת בית המשפט המחוזי בוטלה, וחייבה דיון נוסף בהתנגדויות המערער.