עת"מ 2095/08

תקציר

בפסק דין זה קובע בית המשפט את האחריות לתשלום ארנונה עבור עסק באולם אירועים הממוקם באור יהודה. העותר טוען כי הוא אינו אחראי למיסים שכן הוא בסך הכל היה עובד של העסק, בעוד העירייה טוענת שהוא היה המחזיק בנכס. התיק סובב סביב שלוש טענות עיקריות. ראשית, העותר טוען כי שלח הודעה לעירייה בשנת 2006 בה הודיע להם כי אינו מחזיק עוד בנכס, אך העירייה מכחישה שקיבל אותו. שנית, אשתו של העותר פנתה לעירייה בשנת 2008 בניסיון להסדיר את החוב, דבר שלטענת העותר יש לראות בו התנגדות. לבסוף, טוען העותר כי הימנעותו של אחיו ושותפו העסקי, אברהם, מלהתייצב בבית המשפט משמעה אישור הטענות נגדו. בית המשפט מגיע למסקנה כי אף שהעתירה הוגשה באיחור מסוים, היא לא תידחה על הסף שכן קיימת טענה מוצדקת על הספסל. בית המשפט דוחה גם את טענת ההודעה שנשלחה, שכן העותר לא הביא כל ראיה אובייקטיבית. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי העותרת אכן הייתה בעלים משותפים של העסק מדצמבר 2004 ועד דצמבר 2005, בהתבסס על הסכם השכירות ומסמכים נוספים. עם זאת, לגבי השנים 2006 ו-2007 מצא בית המשפט ראיות מספיקות לכך שלעותר לא הייתה זיקה לנכס ולכן פוטר אותו מתשלום ארנונה בתקופה זו. העתירה מתקבלת בחלקה, והעותר נמצא אחראי לתשלום המסים מדצמבר 2004 ועד דצמבר 2005.