רע"פ 4455/91

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לבקשת רשות ערעור בעקבות הרשעה בהחזקת סמים והעמדת מקום לשימוש בסמים. על הנאשם הוטלו שני עונשי מאסר על תנאי והוא ביצע את העבירות החדשות זמן קצר לאחר שחרורו. הערעור כלל בעיקר שתי טענות: הראשונה בדבר חומרת העונש, והשנייה בדבר הארכת מאסר על תנאי כאשר הופר התנאי. באשר לחומרת העונש, בית המשפט לא מצא עילה להצדיק רשות ערעור, שכן העונש היה הולם בהתחשב בהשעייתו הקודמת של הנאשם ובעיתוי ביצוע העבירות החדשות. הטענה השנייה התמקדה בתחולתו של סעיף 56 לחוק העונשין, המאפשר הארכת תקופת מבחן אם מדובר בעבירה אחת נוספת. בית המשפט הבחין בין מקרים שבהם מעשה אחד מהווה ריבוי עבירות, מספר עבירות המבוצעות כחלק משרשרת אחת, ועבירות נפרדות המבוצעות בזמנים שונים. במקרה זה, מעשיו של הנאשם היוו שתי עבירות נפרדות, ולכן הארכת תקופת המבחן מיותרת. זאת ועוד, הטלת עונש מאסר בגין העבירות החדשות שוללת את האפשרות להאריך את תקופת המבחן, שכן מטרת ההארכה היא לתת סיכוי לשיקום. מאחר שהנאשם כבר נידון למאסר, הארכת תקופת המבחן תהיה חסרת משמעות. לפיכך, דחה בית המשפט את בקשת רשות הערעור, ולא מצא עילה לערער על החלטות הערכאות הנמוכות יותר.