תפ"ח 36439-09-10

תקציר

גזר הדין אישר את פרסום גזר הדין, אך לא את שמות המעורבים או את המוסד שבו בוצעו העבירות. הנאשמים, שעבדו כמטפלים במוסד שיקומי, הורשעו בעבירות מין באסירי המוסד, לרבות גרימת מעשים מיניים זה לזה. הנאשמים ניצלו את פגיעותם של האסירים במקום להגן עליהם. כל אחד מהם הורשע בדרגות שונות של מעורבות בפשעים. מתסקירי המבחן עולה כי שני הנאשמים לא לקחו אחריות על מעשיהם, והסיכון להישנות המחלה הוערך כגבוה עבור נאשם 1, בעוד שנאשם 2 הראה דפוסי התנהגות לא בוגרים ואימפולסיביים. התובע ביקש עונש מאסר ממושך, ואילו ההגנה ביקשה צו עבודות שירות. השופטים הכירו בחומרת העבירות, והדגישו את פגיעותם של הקורבנות ואת בגידת האמון של הנאשמים. הם שקלו גם את נסיבותיהם האישיות של שני הנאשמים, שניהלו חיים נורמטיביים בעיקר לפני האירועים. בסופו של דבר, בית המשפט שם בראש סדר העדיפויות את האינטרס הציבורי ואת הצורך להגן על החלשים, והטיל עונשי מאסר על שני הנאשמים, תוך התמקדות בהרתעה. על נאשם 1 נגזרו ארבע שנות מאסר, ואילו על נאשם 2 נגזרו שנתיים מאסר. שני העונשים כללו מאסר על תנאי והיו נמוכים מהזמן שכבר ריצה. השופטים הדגישו כי חומרת העבירות מצדיקה את העונשים, וקיוו כי העונש ישמש גורם מרתיע.