סע"ש 37526-07-18

תקציר

התובעת, מנהלת מעבדה, תבעה את מעסיקתה, הקרן, בגין טענות שונות הקשורות להעסקתה, לרבות שעות נוספות ללא תשלום, התעמרות בעבודה ופיטורים שלא כדין. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות התובע ודחה אותן במלואן. ראשית, בית הדין קבע כי התובעת אינה זכאית לגמול בגין עבודה בשעות נוספות מאחר שלא קיבלה אישור לכך מראש מהגורמים המוסמכים, כנדרש בהסכמי העבודה. בית הדין דחה גם את טענת התובעת כי נדרשה על ידי הממונים עליה לעבוד שעות נוספות, וקבע כי היא מודעת לצורך באישור מראש ועבדה שעות נוספות בלעדיו. בנוסף, קבע בית המשפט כי בעוד שהממונה הישיר של התובעת היה מודע לעבודתה בשעות נוספות, נדרשת הסכמת שני המפקחים והנהלת הקרן, ולא ניתן לקבוע את זהותה של האחרונה. האילוצים התקציביים של הקרן, תאגיד בריאות, תמכו אף הם בדרישת האישור המוקדם לשעות נוספות. שנית, בית המשפט דחה את תביעת התובע לתשלומי מוכנות או תורנות כוננות. מהראיות עולה כי הצדדים הגיעו להסכם חדש המבטל את זכאותו של התובע לשירות כוננות ובמקומו מתן תוספת שכר. בית המשפט מצא כי גרסתו של התובע לאירועים בנושא זה אינה קוהרנטית ומהימנה. בנוסף, הפער הארוך בין השינוי בתנאי ההעסקה לבין הגשת התביעה הוביל את בית הדין למסקנה כי התובעת קיבלה על עצמה את התנאים החדשים. שלישית, בית הדין דחה את תביעת התובעת להפרשי שכר, שכן הראיות הוכיחו כי התובעת קיבלה את התאמות השכר המוסכמות. בית הדין דחה גם את התביעה בגין הפרשי שכר שנבעו מהורדה חד צדדית לכאורה, שכן התובע לא התפטר והמתין למעלה משנתיים להגשת התביעה. רביעית, בית המשפט דחה את בקשת התובעת לפירוט חשבונאי של פרמיות ששולמו לעובדים אחרים, שכן היא לא הוכיחה מערכת יחסים מיוחדת המצדיקה מתן חשבונות, והראיות הראו כי לא הוסכם על פרמיות כאלה בעניינה. חמישית, בית המשפט לא מצא ראיות להתעללות בעבודה. טענותיה של התובעת בדבר יחס לא מכבד, ביקורת ופגיעה בתנאי עבודתה לא נתמכו בראיות. בית הדין קיבל את הטענה כי היו חיכוכים ביחסיה של התובעת עם הממונה עליה, אך הדבר לא עלה כדי התנכלות או יצירת סביבת עבודה עוינת. זאת ועוד, בית הדין קבע כי פיטורי התובעת היו כדין. כישלונה של התובעת להכין את מעבדתה להסמכה, למרות הזדמנויות רבות וסיוע, היה הסיבה העיקרית לפיטוריה. בית הדין לא מצא כל הצדקה לטענות התובעת כי הסיבות לפיטוריה, היו פיקטיביות או שהיו ליקויים פרוצדורליים בהליך השימוע. הראיות הראו כי לתובעת ניתן שימוע הוגן, וההחלטה לפטר אותה התבססה על טעמים לגיטימיים. לבסוף, בית המשפט הורה לתובע לשאת בהוצאות הנתבעת, בסך 20,000 ₪, בשל נסיבות המקרה.