ע"א 896/04

תקציר

פסק הדין, שניתן על ידי השופט ריבלין, עוסק במחלוקת על פרשנות שטר נאמנות וחוזה בין עירייה לחברה פרטית. בשטר הנאמנות נאמר, כי על הנאמן להעביר את הסכום שהופקד למערערת (העירייה) אם שר הפנים יאשר את ההתקשרות בתוך 360 יום, שאם לא כן, יש להחזירו למשיבה (חברה פרטית). הנאמן פנה לבית המשפט קמא על מנת שיקבע האם התקיים תנאי האישור, כאשר העירייה והחברה חלוקות בשאלה האם מכתב מהממונה מהווה אישור. פסק הדין מאשר את שיקול דעתו של בית משפט קמא בהתייחסו לבקשה כאל הליך למתן הוראות, וגם ההחלטה עצמה מתקבלת. יודגש כי ההליך אינו מכריע במחלוקת הרחבה יותר בין הצדדים או משפיע על זכויותיהם המהותיות; במקום זאת, היא מחליטה אך ורק על קיום התנאי בשטר הנאמנות בדבר אישור השרים. לגופו של עניין, פסק הדין קובע כי אישור המנכ"ל, כאמור במכתב, אינו שקול לאישור שר הפנים הנדרש בחוזה ובשטר הנאמנות. סמכויותיהם של הממונה ושר הפנים בהקשר זה שונות באופן מהותי, ואישורו של הראשון משנה באופן מהותי את תנאי החוזה. פסק הדין מנמק זאת בכך שהחוק אמנם שינה את הרשות המאשרת, אך אין בו כדי לגבור על הסכמת הצדדים, שניתנה דווקא לאישורו של שר הפנים. זאת ועוד, אישור המנכ"ל, על תנאיו, משפיע באופן משמעותי על תנאי החוזה, מעבר לעניין טכני גרידא. מסקנת פסק הדין היא כי החלטת בית משפט קמא להשיב את הכספים למשיב הייתה נכונה, והערעור נדחה. השופט א' גרוניס והשופט א' רובינשטיין מסכימים עם ההחלטה, ומדגישים כי אין די באישור המנכ"ל כאישור שר הפנים לפי שטר הנאמנות.