ע"א 287/88

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון עסק בבקשה לפסול שופט מתיק בשל טענות למשוא פנים. בתחילה, בשלב קדם המשפט, הציע בית המשפט המחוזי פשרה לצדדים, ורמז כי הרקע שסיפק התובע עשוי להיות סביר על סמך מכתבים זמינים, מה שהוביל את הנתבע לבקש את פסילת השופט בטענה שהעדיף את התובע בטרם עת. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, שהבהיר כי לשופט לא היו דעות קדומות וכי הבעת התרשמות ראשונית שנועדה לעודד התיישבות אינה מצביעה על משוא פנים. בית המשפט העליון אישר החלטה זו, וקבע כי פסילה מחייבת מבחן אובייקטיבי של "אפשרות ממשית" של משוא פנים, ולא רק חשד סביר מצד הצדדים המעורבים. בית המשפט ציין כי הצעת פשרות היא פרקטיקה שיפוטית נפוצה ופוזיטיבית וכי הבעת דעות זמניות בשלב מוקדם אינה מונעת את המשך השפיטה. התנהלותה של השופטת נמצאה ראויה, שכן היא הבהירה את משוא הפנים שלה וההחלטה הסופית תתבסס אך ורק על ראיות שהוצגו במשפט. הומלץ על זהירות נוספת כדי להימנע מכל תפיסה של קביעה מוקדמת של תוצאת התיק, כדי להבטיח שבעלי הדין לא יטעו לחשוב ששופט הכריע בעניין בטרם עת. משכך, הבקשה לפסול את השופט נדחתה, והמבקש חויב בהוצאות משפט עבור המשיב.