תלה"מ 24812-09-20

תקציר

פסק דין זה עוסק בשני אנשים נשואים, המכונים התובע והנתבע, אשר היו מעורבים בסכסוך על חלוקת נכסיהם המשותפים לאחר פרידתם. נקודות המחלוקת המרכזיות היו מועד הקרע במערכת היחסים ביניהם, המסמל את סיום שיתוף הפעולה הכלכלי ביניהם, ותביעת התובעת לדמי שימוש נאותים עבור השימוש הבלעדי של הנתבעת בביתם המשותף לאחר עזיבתה. בית המשפט בחן בדקדקנות את נסיבות התמוטטות מערכת היחסים ביניהם. נקבע כי ביום 30.1.2014 חילקו הצדדים את כספם המשותף ונפרדו מחשבונות הבנק שלהם, דבר שסימן שינוי משמעותי בהתנהלותם. פעולה זו, יחד עם נסיבות נוספות, שכנעו את בית המשפט כי קיים שבר בלתי ניתן לגישור בנישואיהם בעת הזו. כתוצאה מכך, בית המשפט קבע כי מועד הקרע הוא 30.1.2014, מה שאומר שחלוקת הנכסים הופסקה במועד זה. כמו כן, התייחס בית המשפט לתביעת התובעת לדמי שימוש, אשר לטענתה היו חייבים לה הנתבע בגין שימושו הבלעדי בביתם המשותף לאחר שעזבה את הבית. התובעת טענה כי עזבה בשל התנהגותו האלימה של הנתבע. עם זאת, בית המשפט לא מצא די ראיות כדי לתמוך בטענתה לאלימות והגיע למסקנה כי היא עזבה מרצונה ללא כל מניעה מצד הנאשם. למרות העזיבה מרצון, בית המשפט הכיר בכך שהתובעת שמרה על זכויותיה הקנייניות בדירה. הנתבעת לא חלקה על זכותה של התובעת לדמי שימוש כשלעצמם, אך טענה כי יש לשלמם רק מיום גירושיהם. עם זאת, בית המשפט החליט כי המועד המתאים לתחילת השימוש בדמי השימוש הוא מועד ההחלטה על פירוק השיתוף בבית, קרי 21.3.2021. בקבלו החלטה זו שקל בית המשפט גורמים שונים, ובהם הפירוד הממושך בין בני הזוג, חלוף הזמן שחלף מאז פירוק השותפות והיעדר כל מניעה להמשך השימוש של התובעת בדירה. בית הדין לקח בחשבון גם את סירובו של הנתבע לשתף פעולה עם הגירושין, שעיכב את התרת נישואיהם. בסופו של דבר, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 36,000 ₪ לחודש כדמי שימוש נאותים לתקופה שמיום 21.2.2021 ועד ליום 21.2.2022. בנוסף, חויב התובע לשאת בהוצאות הנתבעת, אשר נקבעו על סך של 10,000 ₪. השופטת הדגישה כי החלטה זו התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים וניתנה ביום 7.3.2022.