ע"א 228/63

תקציר

פסק הדין דן בטיבו של הליך ביזיון בית המשפט בהקשר אזרחי, תוך הבחנה ספציפית בין "ביזיון פלילי" לבין "ביזיון אזרחי" כפי שהוא מובן במשפט האנגלי. בית המשפט מבהיר כי פעולות המחייבות ציות לצווי בית המשפט הן פרוצדורליות, עניינן הוצאה לפועל ולא סנקציה פלילית. הטקסט מפנה לתקדימים משפטיים, כגון Lever Bros. Ltd. v. Kneale and O'shea v. O'shea & Parnell, כדי להמחיש כי ביזיון אזרחי מתמקד בהבטחת ציות להחלטות שיפוטיות, ולא בהענשת עלבון בית המשפט. הפרשנות של בלקסטון מצוטטת כדי לאשר כי רוב מקרי הביזיון, במיוחד אלה הנוגעים לאי תשלום או אי ציות לצווים, הם אזרחיים באופיים, ופועלים כאכיפה לטובת צדדים שנגרם להם עוול, למרות שימוש בהליכי ביזיון פליליים. ההחלטה מדגישה כי מאסר או קנסות הם כלים להבטחת ציות, ובלבד שלא קיימים סעדים חלופיים, כפי שהודגש בדבריו של השופט מת'יו. פסק הדין מקבל את הערעור, הופך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומחזיר את התיק לדיון, תוך הדגשת אופיו האזרחי של ההליך, תוך הטלת המשיב על הוצאות הערעור בסך 300 ל"י, מיום 19.11.1963.