תו"ב 45197-01-20

תקציר

התיק נסוב סביב נכס שעבר בנייה בלתי חוקית, מה שהוביל להרשעה בעבירה של שימוש אסור. השאלה המרכזית הייתה האם לבית המשפט סמכות להורות על הריסת הנכס במסגרת גזר הדין, ושאלה משנית לגבי נוסח הצו שניתן. בית המשפט הכיר בכך שהחוק מסמיך אותו להוציא צווי הריסה במקרים כאלה. עם זאת, היא מצאה כי טיעוני התביעה לענישה אינם ברורים דיים בעתירה מפורשת לצו הריסה. הצו, כפי שנוסח, הותיר מקום לפרשנות, והתמקדותה של התביעה בצו התאמה ולא באזכור מפורש של ההריסה, הובילה את בית המשפט למסקנה כי לא התכוון צו ההריסה. בנוסף, ציין בית המשפט כי הצו נכנס לתוקף מיידי, מה שבדרך כלל אינו המקרה כאשר מדובר בהריסה. השופט קבע כי קיים ספק סביר לגבי הבנתו של הנאשם את הצו, מה שהוביל לזיכויו מאשמת אי קיום הצו. פסק הדין ניתן בנוכחות שני הצדדים, ונמסר להם על זכותם לערער על ההחלטה בתוך 45 יום.