בר"ע 23917-05-10

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בעניין נכות לצמיתות של מבקש. בית הדין האזורי לעבודה בירושלים דחה את ערעורו של המבקש, בקובעו כי הוועדה פעלה בהתאם להוראות שנקבעו בפסק הדין הקודם וביססה את החלטתה על ראיות רפואיות נרחבות. המבקשת טענה כי החלטת הוועדה לא לקחה בחשבון כראוי את מצבה הרפואי הקודם וכי היא לא נכחה עם בא כוחה בדיון המסכם של הוועדה. עם זאת, בית המשפט המחוזי מצא כי הוועדה אכן הפעילה את שיקול דעתה הרפואי כראוי, בהתחשב בכל הראיות הדרושות, ונימקה די הצורך את החלטתה. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת היעדרותה של המבקשת, וציין כי המבקשת ובאי כוחה נכחו ונשמעו בישיבתה הראשונה של הוועדה, ובישיבה השנייה לא הוצגו נתונים חדשים. גם בקשת רשות הערעור על פסק דין זה, שנדונה בפני הנשיאה דיתה פרוז'ינין, נכשלה, שכן השופט לא מצא כל טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי או בהחלטת הוועדה המצדיקה התערבות שיפוטית. השופט פרוז'ינין הדגיש כי קביעת נכות קודמת היא סוגיה רפואית שמוטב להשאיר למומחיות הוועדה. מאחר שהחלטת הוועדה הייתה מפורטת, מנומקת היטב ומבוססת על ראיות משמעותיות, נדחה הערעור, ופסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר נותר בעינו. סיכום מקיף זה לוכד את עיקרי פסק הדין, לרבות הרקע, החלטות בתי המשפט והתוצאה הסופית.