ע"א 6299/05

תקציר

המערער סבל מהזעת יתר ועבר ניתוח שבוצע על ידי המשיב לניתוק העצב הסימפתטי, שהיה אמור להקל על הבעיה. במקום זאת, הניתוח גרם להזעה חמורה יותר. המערער טען כי המשיב לא יידע אותו על הסיכונים ותופעות הלוואי של הניתוח, ותבע פיצוי בגין נזקי גוף. בית משפט השלום בירושלים דחה את התביעה, והוביל את המערער לערער על ההחלטה. הערעור נסב סביב השאלה האם המשיב אכן סיפק הסבר לסיכונים, ואם לא – להשלכות של מחדל זה. ערכאת הערעור מצאה כי המשיב לא הביא ראיות מספיקות ומשכנעות לכך שיידע את המערערת בדבר הסיכונים, במיוחד נוכח היעדר מסמך בכתב המאשר הסכמה מדעת, כנדרש בחוק. יתר על כן, בית המשפט הגיע למסקנה כי הסכמתו של המערער לא הייתה מדעת באמת, וכי לו היה מיודע באופן מלא, סביר להניח שלא היה מסכים לניתוח. השופטים קבעו כי רשלנותו של המשיב והפרת חובתו החקוקה הביאו לנזקיו של המערער, ולפיכך קיבלו את הערעור, ביססו את חבות המשיב, והחזירו את התיק לבית משפט השלום לקביעת הפיצוי הראוי. המשיבים חויבו לשלם למערערת את הוצאותיה, לרבות שכ"ט עורך דין, בסך 10,000 ₪.