המ"ש 6237-03-24

תקציר

בית המשפט החליט שלא להאריך את מועד משפטו של המבקש, שהואשם בשימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה. המבקש ביקש הארכת מעצר, בטענה כי לא נהג ברכב בעת ביצוע העבירה, וכי התמונות שצורפו לדו"ח אינן ברורות דיין כדי לזהות את הנהג או את העבירה. עוד טען המבקש כי הדו"ח שולם בשוגג על ידי מזכירתו, והוא רק רצה הזדמנות להתגונן בבית המשפט. עם זאת, השופט קבע כי מאחר שהמבקש שילם את הדו"ח, הדבר נחשב להודאה באשמה. השופט גם לא מצא טעם בטענות המבקש לעיוות דין, שכן הוא לא הביא כל ראיה משכנעת לתמיכה בטענותיו, ובקשתו להארכת משפט הוגשה מאוחר מדי. השופט הדגיש את חשיבותו של עקרון הסופיות בדיונים וקבע כי האינטרס הציבורי במקרה זה גובר על נסיבותיו האישיות של המבקש. לפיכך, נדחתה הבקשה להארכת מועד המשפט.