בד"מ 30/07
פסק-דין משמעתי ירושלים
תקציר
הדיון נפתח בתלונה מתוקנת שהגישו הצדדים, בה הודה הנתבע בעובדות. התובע טען כי הנתבע הפר את חובותיו כעורך דין בכך שהתרשל ולא פעל באופן ההולם את כבוד המקצוע. מנגד, טען הנתבע כי מעשיו אמנם מהווים רשלנות, אך הם אינם עולים כדי הפרה אתית. העובדות ציינו כי הנתבעת ייצגה לקוחה במכירת דירתה, אך לא בדקה היטל השבחה, מה שהביא לכך שהלקוח שילם קנס. התובע טען כי רשלנות הנתבע גרמה לתוצאה זו והפרה את חובת הנאמנות שלו. עם זאת, הנתבע טען כי הנסיבות מיוחדות שכן הלקוח היה בקיא ולא סמך עליו. השופט ציין כי חובותיו של עורך דין כלפי לקוחו נותרות בלתי מעורערות ללא קשר לידיעתו או הסתמכותו של הלקוח. באשר לסוגיית הרשלנות, הדגישה השופטת כי עבירות משמעת דומות לעבירות פליליות ויש להוכיח אותן מתוך כוונה פלילית. רשלנות פושעת, ולא רשלנות פשוטה, תהווה הפרה אתית. השופטת הציעה מבחן בן שלושה חלקים שיקבע האם התנהגותו של הנאשם מוטלת בספק מבחינה אתית, ובהם מבחן התוצאה, מבחן מקצוע הליבה ומבחן המידתיות. מבחן התוצאה בוחן את מידת הנזק שנגרם מההתנהגות, מבחן מקצוע הליבה בוחן עד כמה ההתנהלות מרכזית לחובותיו של עורך הדין, ומבחן המידתיות בוחן את הקשר בין הסנקציה לבין ההתנהגות. בהחילו מבחן זה על המקרה, הגיע השופט למסקנה כי התנהלותו של הנאשם, אף שאינה ראויה לשבח, אינה מצדיקה הרשעה אתית, שכן הנזק היה בר-פיצוי כספי והיה רחוק מחובות הליבה של עורך דין. לפיכך הוחלט על זיכויו של הנאשם.
חקיקה מקושרת
בד"מ 30/07 הועד המחוזי נ' פלוני, משמעתי (11.11.2008)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.