עע"מ 3663/02

תקציר

בית המשפט העליון דן בעתירה שעניינה מגרש בשכונת עין כרם בירושלים, שיועד במקור למגורים ולשימור, אך הוצע לשנות את ייעודו למלון. התוכנית, הממוקמת בסמוך לאתר עלייה לרגל נוצרי ולמסגד, אושרה על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בירושלים. ועדת שכונת עין כרם ביקשה לערער על החלטה זו למועצה הארצית לתכנון ובנייה, אך נדחתה תחילה על ידי יו"ר הוועדה המחוזית, מאחר שהנושא נחשב מקומי ללא השלכות ארציות. בית המשפט המחוזי הסכים עם היו"ר, וציין את ההתנגדויות שלא נפתרו ככאלה שקיבלו מענה סביר על ידי אמצעי הפיקוח המחוזיים, כגון מינוי הידרולוג שיפקח על השפעות הבנייה על מעיין קדוש סמוך. לאחר ערעור נוסף, מצא בית המשפט העליון מספר נימוקים משכנעים לאפשר את המשך הליך הערעור. אלה כללו את השפעתה הפוטנציאלית של התכנית על אופיו המקודש של המעיין, שינוי הוועדה המחוזית מעמדתה הקודמת לשמירה על מאפייניו הייחודיים של עין כרם וחוסר התאמה לתוכנית מתאר חדשה ורחבה יותר (תכנית 7193) שהגבילה פיתוח מלונאי רחב היקף באזור. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי כל אלה יחד מצדיקים את זכותה של המערערת לערער למועצה הארצית בשל משמעותה הציבורית וההיסטורית הרחבה של התכנית. משכך, ניתנה למערערת רשות ערעור, תוך הכרה בצורך בהערכה נוספת הן לגבי ההשפעה על האתר הקדוש והן לגבי התאמת עקרונות התכנון לעין כרם, ובכך הפך את החלטת בית המשפט המחוזי.