תמ"ש 25492-03-20

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין הורים גרושים לשני קטינים, חנן וכרמית, בנוגע למסגרות החינוך שלהם. האב רצה לשנות את בתי הספר של שני הילדים, אך האם התנגדה לכך בטענה כי בתי הספר הנוכחיים מתאימים לצרכי הילדים וכי יש לייצב את מצבם הנפשי לפני כל שינוי. חנן, הלוקה באוטיזם, לומד בכיתת צרכים מיוחדים בבית ספר רגיל, ואילו כרמית לומדת בבית ספר אחר שלדעת האב אינו אקדמי מספיק. האפוטרופוס צידד באם, הדגיש את חשיבות היציבות וציין את חוסר שיתוף הפעולה של האב בהחלטות העבר הנוגעות לחינוך הילדים. האב פתח בהליכים משפטיים רבים הנוגעים לחינוך הילדים, שכולם לא צלחו. בית המשפט מצא את עתירת האב כבלתי משכנעת, הדגיש את חוסר שיתוף הפעולה שלו עם רשויות החינוך ואנשי המקצוע, והסכים עם האם והאפוטרופוס החוקי כי שינוי מסגרות החינוך של הילדים יפגע ביציבותם וברווחתם. יתר על כן, בית המשפט הדגיש את הימנעותו של האב מלהציג ראיות משכנעות כלשהן המצדיקות את שינוי ההסדרים הנוכחיים. פסק הדין דחה את עתירת האב, ואישר את לימודיהם הנוכחיים של הילדים. החלטה זו נועדה למזער את הפגיעה בחיי הילדים ולהבטיח את יציבותם החינוכית והרגשית, במיוחד לאור צרכיו המיוחדים של חנן. האב חויב לשאת בהוצאות ההליך המשפטי, כאשר האם קיבלה 5,500 שקל והלשכה לסיוע משפטי קיבלה 3,500 שקל.