בש"א 3915/10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין קודם שאישר הסכם פשרה בין הורים גרושים לתאומים קטינים. ההסכם, שאושר כפסק דין על ידי בית המשפט המחוזי, התווה הסדרי משמורת, ממון ושמות לתאומים. המערערים, המיוצגים על ידי אמם, ביקשו להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק דין זה, אולם החלטת הרשם לדחות בקשה זו התקבלה. פסק הדין מכיר ברגישותו של התיק, אך בסופו של דבר מסכים עם החלטת הרשם, בנימוק של היעדר "סיבה מיוחדת" לעיכוב, סופיות פסק הדין הקודם והאינטרס הציבורי בהגבלת הליכים משפטיים ממושכים. פסק הדין מדגיש את טענותיה הסותרות של האם ואת הפגיעה הפוטנציאלית בטובת הקטינים אם ייפתח ההסכם מחדש. אביהם הרשום של התאומים, בא כוחם של התאומים, ומדינת ישראל התנגדו כולם לערעור. מסקנת פסק הדין היא כי הערעור, בהיותו גלגול שלישי, הוא בעל סיכויי הצלחה נמוכים ולכן הוא נדחה, ללא כל צו להוצאות.