ק"ג 52164-12-20

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור בעיקר בנימוקי בית הדין האזורי, למעט מקרים שוליים בודדים, שכן התביעה התמקדה באירועים שהתרחשו בין השנים 1975 ל-1989. שתי טענותיה הפרוצדורליות של המערערת התקבלו: האחת, כי חוות הדעת האקטוארית תאומץ בתיק, והשנייה, כי אין לראות בטענת המערערת להודאה בזכות כהרחבה של החזית. טענתו העיקרית של המערער הייתה כי תקופת ההתיישנות הוקפאה עד להגשת כל המסמכים לאקטואר לבדיקה בסמוך לפני הגשת התביעה, אך בית המשפט קבע כי המערער ידע אילו פוליסות בבעלותו וחוסר הידע נבע מסיבות המיוחסות לו. לפיכך, טענותיו בנוגע לחוזי הביטוח שהוצאו בין השנים 1978 ל-1998 הפכו לחסויים. עוד קבע בית המשפט כי טענותיו של המערער בדבר המסירה החלקית של תקנה 484 והסכומים שהועברו לאחר מכן הפכו לחסויות בחוק, כמו גם טענותיו בדבר חישובים שגויים וגבייה כפולה. עם זאת, המשיב חויב לשלם למערערת החל מיום 1.11.2017 סך של 6,118 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, בגין גביית יתר של דמי ביטוח בשנים 1985-1989, שכן תקופת ההתיישנות בגין תביעה זו חודשה עקב קבלת הזכות. כן הורה בית המשפט למערערת לשאת בהוצאותיה של המערערת, שהסתכמו ב-15,000 ₪.