תלה"מ 55082-02-22

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך הורים על המסגרת החינוכית המתאימה לילדם הקטין. האב ביקש לרשום את הילד לגן דתי, ואילו האם העדיפה גן לא דתי. בית המשפט, בהסכמה עם המלצות העובדת הסוציאלית, פסק לטובת האם והורה להשאיר את הילדה בגן לא דתי בעיר X עד לתחילת כיתה א'. החלטה זו התבססה על עקרון טובת הילד, מתוך הכרה בכך שסביבה חינוכית יציבה ומקיפה חיונית להתפתחות הילד, במיוחד בהתחשב במערכת התמיכה המוגבלת של האם. בית המשפט הדגיש את חובתם של הורים לחנך את ילדיהם על פי ההלכה, גם אם הם אינם נוהגים בכך בעצמם. חששותיו של האב לגבי החינוך הדתי של ילדו לא נחשבו תקפים, מה גם שהוא הסכים קודם לכן לרשום את הילד לבית ספר משולב דתי ולא דתי בעתיד. פסק הדין הדגיש גם את המשקל שניתן לדיווחי עובדים סוציאליים במקרים כאלה, אשר בהיעדר ראיות סותרות מקובל בדרך כלל. בנוסף, הדגיש בית המשפט את הצורך להימנע מהתערבות יתר של בית המשפט בענייני משפחה, דבר המחייב הצדקה משמעותית להתערבות המדינה בתא המשפחתי הטבעי. לבסוף, פסק הדין העניק משמורת לאם והורה לאב לשאת בהוצאותיה המשפטיות, בסך 5,000 שקל.