ע"מ 13281-10-13

תקציר

פסק הדין במקרה זה עוסק בערעור על החלטה של ועדת ערר בעניין ארנונה ופיצוי בגין בניין שניזוק. על פי החוק, ניתן להגיש ערר רק בסוגיה משפטית, ובית הדין לערעורים אינו בוחן קביעות עובדתיות של ועדת הערר. לא ניתן לכלול את ערעורו הנגדי של המשיב בעניין הערכת נזק, שכן בית המשפט לא ידון בטענות אלה, להבדיל מטענות הנוגעות לחוקיות ההליך, קבילות הראיות או נטל ההוכחה. עם זאת, הערר של רשות מס רכוש מעלה טענות משפטיות על התנהלות הוועדה, שהן מקובלות. החלטת ועדת הערר לאפשר הצגת חשבוניות תיקון לאחר החלטת הערר יצרה עמימות, שכן היא קבעה תקרת פיצוי תוך התניית התשלום בהגשת חשבונית. גם נוסח ההחלטה, המציין תקרה של 150 אלף שקל, מעורפל. בית המשפט מבהיר כי התקרה מתייחסת לקרן התשלומים, ולמרות שהתנהלות הוועדה מיותרת, ההחלטה לא תתערב בשל חוסר רצונה של ערכאת הערעור לעשות כן בתביעות סכום הנזק. טענות המערערת בדבר אישור חשבוניות, לרבות טעות הקלדה וחשבונית שלא נבדקה, נדחות, למעט חשבונית אחת מיום החלטת הוועדה. חשבונית זו, המסומנת א', אינה נכללת בפיצוי, מה שמוביל לסכום פיצוי מופחת של 25,940 ₪. יתר החלטות ועדת הערר עומדות בעינן, וגורמות לפיצוי כולל של 273,340 שקל, כולל הפרשי הצמדה וריבית. ככלל, הערעור מתקבל באופן חלקי, וההחלטה מתוקנת בהתאם.