בר"ע 2150/07

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לאחר שהמבקש נפגע בתאונת דרכים. במסגרת התביעה ביקש המבקש מינוי מומחה פסיכיאטרי, ובין המסמכים שהוגשו למומחה היו רישומי הפסיכיאטר של המבקש בקופת החולים. המשיב ביקש לפסול את מינוי המומחה, בטענה שרישומי קופת החולים מהווים חוות דעת רפואית. בית משפט קמא דחה את בקשת המשיב אך הורה למומחה להתעלם מהמסמכים. לאחר מכן ערער המבקש על החלטה זו, בטענה כי הרישומים הם תיעוד ניטרלי של הרופא המטפל ויש לשקול אותם על ידי המומחה. המשיב, לעומת זאת, טען כי המסמכים כוללים תיאור האירוע, בדיקות ואבחון, מה שהופך אותם לחוות דעת אסורה. השאלה המרכזית הייתה האם המסמכים נופלים בגדר תקנה 8(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, המתירה מתן מסמכים בדבר טיפול רפואי אך אוסרת על הגשת חוות דעת רפואית למומחה. בית המשפט הכיר באתגרים שבהבחנה בין טיפול לחוות דעת, במיוחד בתחום בריאות הנפש. עם זאת, היא הדגישה כי מומחים זקוקים למידע ותיעוד נאותים כדי לספק חוות דעת מקצועיות. במקרים של בריאות הנפש, הבנה של פסיכיאטר את התנהגותו ואישיותו של המטופל לפני ואחרי התאונה היא קריטית. לכן, אין לשלול באופן אוטומטי מסמכים הכוללים מסקנות טיפוליות, שכן הם חלק מתהליך הטיפול. בית המשפט קבע כי מסמכי קופת החולים, אף שהם גובלים בהיותם מבוססים על חוות דעת, צריכים להיות מעמידים לרשות המומחה. הודגש כי חזקה על מומחים שמונו על ידי בית המשפט כבעלי יכולת שיפוט עצמאית ויכולים לסנן כל דעה מוטה. כמו כן, במקרים בהם הגבול בין הטיפול לחוות הדעת אינו ברור, יש ליתן את טובת הספק לתובע. לפיכך, הערעור התקבל, והמומחה יהיה רשאי לעיין במסמכים. בשל אופיו הגבולי של המקרה, לא נפסקו הוצאות. החלטה זו התקבלה בהעדר הצדדים ביום 13.12.2007.