פש"ר 7211-01-16

תקציר

פסק דין זה עוסק בנושה שנתן מספר הלוואות לחייב ובחדלות פירעון של האחרון. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה גובה החוב המובטח במשכנתא על רכושו של החייב. הנושה טען כי סך החוב כלפיהם עומד על 1,200,000 ₪, בעוד שהחייב טען כי מדובר ב-410,000 ₪ בלבד. בית המשפט צידד בחייב, וקבע כי טענת הנושה אינה עומדת מאחר שהחייב חדל פירעון והכספים הועברו במועדים שונים, ושדרוג מצב החוב למובטח כאשר החייב חדל פירעון אסור. לכן, רק 410,000 שקל ייחשבו כחוב מובטח. בנוסף, בית המשפט דן בשיעור הריבית החלה על החוב המובטח וקבע כי הריבית החוזית ראויה אך לא ריבית הפיגורים הגבוהה יותר עליה הוסכם. לבסוף, בית המשפט התיר לנושה להגיש תביעת חוב לא מובטחת על יתרת הסכום בתוך 21 יום, אותה הנאמן יבחן ויחליט תוך 60 יום. ההחלטה התקבלה על סמך הראיות והשיקולים המפורטים בפסק הדין, במטרה לברר את סכום החוב ולהתייחס לשני הנושים בהגינות.