בר"מ 9362/08

תקציר

הבעלים של מספר נכסים ריקים בהרצליה ערערה על סיווג הארנונה של נכסיה, וביקשה שיעור מס נמוך יותר. הערעור המקורי נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, שאישר את החלטת ועדת הערר הכללית לארנונה של עיריית הרצליה. העותרת טענה כי יש לסווג את נכסיה כמקומות בילוי, דבר שיביא לשיעור מס נמוך יותר, אך בית המשפט קבע כי סיווג זה אינו מתיישב עם השימוש החוקי הפוטנציאלי בנכסים או עם היתר הבנייה. השופט שקל בהרחבה את הכללים החלים ואת הפסיקה הקודמת, ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי סיווג הנכסים הריקים צריך להתבסס על השימוש המיועד להם, גם אם הוא מביא לשיעור מס גבוה יותר. עוד הדגישה השופטת כי טובתו של נישום אחד אינה צריכה להיות השיקול המרכזי בענייני סיווג. מאחר שהחלטת בית המשפט התבססה על העובדות הספציפיות של המקרה, וטיעוני העותר לא הציגו נימוקים חדשים, דחה השופט את בקשת רשות הערעור. החלטה זו מחזקת את הנטייה להימנע מהתערבות בקביעות עובדתיות של ערכאות נמוכות יותר ומדגישה את חשיבותה של גישה של כל מקרה לגופו בענייני סיווג מס.