ת"א 28290-09-19

תקציר

הנתבע הואשם בהוצאת דיבתו של התובע בארבע הזדמנויות שונות. בשני המקרים הראשונים הגיש הנתבע תלונה נגד התובע במשטרה בגין עבירה של זיוף מסמכים, וכתב מכתב לחברי הנהלת האגודה השיתופית במושב דבורה, שניהם לטענת התובע היו כוזבים. המקרה השלישי התרחש במהלך ישיבת דירקטוריון, שם טען הנתבע לכאורה כי התובע זייף את חתימתו על מסמכים שהוגשו למחלקת התכנון והטעה במכוון את העמותה. המקרה הרביעי עסק בכך שהנתבע הפיץ שמועות בקרב חברי המושב וההתנחלויות הסמוכות כי התובע הוא תרמית. בית המשפט בחן את המקרה ומצא כי שני הפרסומים הראשונים מהווים פרסום ולשון הרע כהגדרתם בחוק. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבע, תוך שהוא מצטט הוראות חוק איסור לשון הרע המגינות על מעשיו של הנתבע כאילו נעשו בתום לב, וכי הנתבע סבר באופן סביר שהתלונה מוצדקת. עוד ציין השופט כי התלונה במשטרה הייתה סבירה בהתחשב בנסיבות, וכי לנתבע לא הייתה כוונת זדון לפגוע בתובע. באשר לפרסום השלישי מצא בית המשפט כי הצהרת הנתבע כי הבקשה למידע תכנוני שהגיש התובע הייתה מזויפת הייתה נכונה, ועל כן עומדת לנתבע הגנה תקפה לפי סעיף "אמת הפרסום". אשר לפרסום הרביעי, מצא בית המשפט כי התובעת לא הביאה כל ראיה לכך שהוא התקיים אי פעם, ועל כן דחה את התביעה. בסופו של דבר קבעה השופטת כי יש לדחות את התביעה במלואה, והורתה לתובע לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.