ת"א 79695-12-20

תקציר

השופט קיבל את הטענה לאחר שבחן את טיעוני הצדדים. ההחלטה התקבלה על סמך תפקודם של איציק, יורם ואסף, שנמצא כי הטעו את התובע. איציק, שפעל מטעם החברה לבנייה רוויה, לא הובא להעיד. הנאשמים הודו כי איציק עבד אצלם, ויורם נתן לו הוראות. עם זאת, בכתבי ההגנה שלהם הם טענו כי אין לו קשר לחברה. בית המשפט מצא מצג זה כשקרי, שכן יורם היה הדמות הדומיננטית בחברה ומקבל ההחלטות בפועל. הוא גם עשה רושם שהוא הבעלים, בעוד אסף, הבעלים הרשמי, היה רק דמות. השופט התייחס גם לסוגיית עיכובי הבנייה ומצא את הנתבעים אשמים. למרות שידעו כי לתובע אין את האישורים הנדרשים, חתמו הנתבעים על תוספת להסכם וקיבלו ממנו מקדמה. השופט קבע כי טענת הנתבעים כי לא ניתן להמשיך בעבודות ללא היתר אינה תקפה, שכן הם הודיעו בעבר לתובע כי העבודות יכולות להימשך ללא היתר. זאת ועוד, גם לאחר קבלת ההיתר לא חזרו הנאשמים לעבודה. בית המשפט התייחס גם לליקויי בנייה, וקבע כי הנתבעים אחראים לבנייה רשלנית, לרבות ליקויים בשלד ובעבודות הגמר. השופטת הטילה אחריות אישית על יורם ואסף, והרימה את מסך ההתאגדות בשל חוסר תום הלב והתנהלותם המרמה. עוד נקבע כי יורם התקשר באופן אישי בהסכם עם התובעת. צחי, אף הוא נתבע, היה מודע למצב וניצל לרעה את כיסוי החברה, כך שגם הוא נשא באחריות אישית. לסיכום, השופט הורה לנתבעים – החברה לבנייה רוויה, יורם ואסף – לשלם לתובע פיצוי חוזי בסך 135 אלף שקל, בתוספת הצמדה וריבית החל מחודש נובמבר 2019. כמו כן חויבו לשלם 35,000 ₪ בגין עוגמת נפש, לפצות את התובע בהוצאות משפט ואת עלות חוות הדעת, ולכסות את שכר טרחת עורך הדין של התובע בסך 30,000 ₪.