עת"מ 27599-02-15

תקציר

העותר, נכה צה"ל, הגיש עתירה נגד המשיב, אגף השיקום במשרד הביטחון, בטענה לשלילת הטבות מסוימות שלא כדין. העותר סובל מנכות מוכרת לפי סעיף 29(11) לתקנות הנכים, הקובע את דרגת הנכות לסובלים מאנצפלופתיה, ולא לפי סעיפים 33 או 34, הקובעים נכות בגין נפגעי נפש. בית המשפט מצא כי העותר לא הוכיח את טענותיו כי הוא זכאי לאחוזי נכות נפשית נפרדים, או כי הליך קבלת ההחלטות של המשיב היה מפלה או בלתי סביר. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי העותר לא מיצה את כל ההליכים המנהליים טרם פנייתו לבית המשפט, שכן בחר במכוון שלא להציג את עניינו בפני ועדה רפואית מחשש להפחתת אחוזי הנכות הנוכחיים שלו. בנוסף, העותרת לא פנתה לרופא הראשי בעניין טיפולי שיניים, כנדרש בהנחיה הרלוונטית. בית המשפט קיבל גם את טענת המשיב כי יש לדחות את העתירה בשל השיהוי הרב שהגיש העותר, אשר גרם לפגיעה אינהרנטית באינטרס הרשות. לבסוף, הדגיש בית המשפט כי בעוד שפסיקות לגבי נכי צה"ל צריכות להתקבל בדרך כלל מתוך כוונה מיטיבה, עליו להתחשב גם במשאבים המוגבלים העומדים לרשותו ובזכויותיהם של כלל נכי צה"ל. לפיכך, העתירה נדחתה, אך ללא הוצאות, בשל הימנעותו של המשיב מהגשת תשובה.