צ"א 41372-10-15

תקציר

העותר ביקש לבטל צו שהוציא המשרד להגנת הסביבה המורה לו להפסיק להפעיל מסעדה בחוף הים ולפנות מבנים הקשורים למסעדה. העותר טען כי חל שיהוי מופרז במתן הצו, לא ניתן לו הליך שימוע הוגן, והצו לא כוון כלפי אשתו, הבעלים בפועל של המסעדה. בנוסף, טען העותר כי הרשות שחתמה על הצו לא הוסמכה, החוק לא חל על מבנה המסעדה ולא בוצע הנוהל הנכון. כמו כן, נטען בעתירה כי מבנה המסעדה אינו פוגע בזכות הציבור למעבר חופשי והמדינה לא הוכיחה כי הוא פוגע בסביבה החופית. המדינה, לעומת זאת, טענה כי עצם קיומה של המסעדה על החוף פוגע בסביבה החופית ומסכן את המערכת האקולוגית. בית המשפט דחה את טענות העותרת ומצא כי לא היה שיהוי מופרז במתן הצו, שכן למדינה הייתה טענה תקפה כי טענה כזו עלולה לפגוע בשלטון החוק. עוד מצא בית המשפט כי העותר קיבל שימוע וזנח טענה זו, והצו כוון כראוי רק כלפי העותר, שהיה בעל הדין המתאים. יתר על כן, לחתם על הצו הייתה סמכות לעשות כן, וטענת העותר בדבר תחולת החוק על מבנה המסעדה נדחתה, שכן למסעדה לא היו הרישיונות הנדרשים. עוד קבע בית המשפט כי ההליך בו נקטה המדינה היה ראוי ואינו פוגע בזכויותיו של העותר. באשר לפגיעה בסביבה החופית, קבע בית המשפט כי מיקום המסעדה פוגע בזכות הציבור למעבר חופשי. עם זאת, עצם מיקומו של המבנה לא היה מספיק כדי להצדיק הוצאת צו, והמדינה נדרשה להוכיח נזק נוסף לסביבה החופית. המדינה טענה כי פעילות המסעדה פוגעת במערכת האקולוגית ומסכנת בתי גידול. בית המשפט הכיר בכך שפעילות אנושית עלולה לפגוע בסביבה החופית, אך קבע כי המדינה לא הביאה ראיות מספיקות לפגיעה משמעותית שגרמה המסעדה. נהפוך הוא, החלטות קודמות של בית המשפט שיבחו את העותר ורעייתו על שמירת ניקיון החוף ונגישותו. לכן, בית המשפט החליט לאפשר למסעדה להמשיך לפעול תחת מגבלות מסוימות כדי למזער כל פגיעה בסביבה החופית. ההגבלות כללו הפעלה רק בשעות היום, שמירת מרחק כיסאות ושמשיות מקו המים, הימנעות מהשמעת מוזיקה רועשת ומניעת תאורה ורעש בעונת הטלת צבי הים. בנוסף, נדרשה העותרת להקפיד על ניקיון ידני של החוף ולמנוע כניסת לקוחות לאזור החוף באמצעות כלי רכב. כמו כן חויבו העותר ורעייתו להיות נוכחים במסעדה בשעות הפעילות על מנת לוודא עמידה בתנאי הצו. ההחלטה התקבלה ללא הזמנת הוצאות, והמשרד נדרש להציג את ההחלטה לשני הצדדים.