דב"ע מד/3 - 4

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על פרשנות הסכמים קיבוציים המסדירים את דרישות האיוש לתפקידי נתב בנמל חיפה. המערערת, ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל - ההסתדרות הארצית, ביקשה לאכוף הסכם קיבוצי מיום 4.11.1974, אשר הגדיר את התקן לנתבים כשמונה תפקידים לרבות קברניט נמל. המשיבה, רשות הנמלים, סירבה לפרסם מכרז למשרת נתב פנויה בעקבות מותו של אחד הנתבים. בית הדין האזורי בחיפה דחה את בקשת ההסתדרות למתן צו לאכיפת ההסכם הקיבוצי, והוביל את ההסתדרות לערער על ההחלטה. בית המשפט העליון דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים לסכסוך כוללים לא רק את ההסכם הנזכר בערעור אלא גם הסכמים אחרים, לרבות ההסכם הקיבוצי המיוחד לעובדי רשות הנמלים (1966-1972) וההסכם המתקן שלו. בית הדין הדגיש כי שופטים מכירים הסכמים קיבוציים לצורך דיני עבודה ורשאים לדרוש את הצגתם. נמצא כי ההוראות בדבר התקן בהסכם המיוחד המאוחר לא ביטלו במפורש או סתרו את ההסכם הקודם, ולכן יש להתחשב בשניהם. בית הדין קבע כי סוגיית תקני כוח האדם אינה נופלת בתחומה הבלעדי של זכות היתר של רשות הנמלים ומהווה חלק לגיטימי מההסכם הקיבוצי. עם זאת, מאחר שההסכם הקיבוצי המסדיר את התקן לא העניק מעמד לארגון עובדים, הוא לא נחשב לעניין של יחסי עבודה ונעדר יכולת אכיפה משפטית. השופטים הגיעו למסקנה כי ההסכמים הקיבוציים מצביעים על כוונה לפתרונות איוש זמניים וכי תוקפו של ההסכם הרלוונטי פג בשנת 1975. לפיכך, סירובה של רשות הנמלים לפרסם מכרז למשרה הפנויה לא היווה הפרה חוקית. עם זאת, בית הדין הדגיש כי יש לכבד את הוראות ההסכם כהסדר קיבוצי אף שאינו מחייב מבחינה משפטית. לבסוף, ציין בית המשפט כי אי איוש המשרה הפנויה על ידי רשות הנמלים לא נבע מרשלנות וכי לא פוטרו נתבים או נועדו להיות מפוטרים.