ת"צ 1557-09-12

תקציר

פסק הדין דן בדחיית תביעה המערערת על האגרה השנתית הנגבית מחברות רשומות בישראל. בתביעה נטען כי האגרה הפכה למעשה למס, וכי שיעור האגרה אינו סביר. עם זאת, בית המשפט מצא כי אין לו סמכות עניינית לדון בתיק, שכן מדובר למעשה בהתקפה ישירה על התקנות המסדירות את האגרה, שאינה מותרת על פי המשפט המנהלי. בית המשפט הסביר כי לא ניתן לתקוף ישירות את התקנות וכי תקיפה עקיפה תהיה מותרת רק בנסיבות חריגות, שמקרה זה אינו מייצג. כמו כן, נבחנו לגופו של עניין, ובית המשפט מצא כי אופי האגרה קרוב יותר לזה של המס, כלומר לא צריך להיות קשר ישיר בין האגרה לבין שווי השירותים הניתנים. בית המשפט דחה גם את הטענה כי האגרה אינה סבירה, והדגיש כי שיקולי מדיניות עשויים להשפיע על שיעור העמלה. טענות המבקשים, שנתמכו בדו"חות רואי חשבון, לפיהן היה חיוב יתר של כ-172 מיליון שקל בשנה, נדחו אף הן, ובית המשפט מצא אותן שגויות עובדתית ואינן נתמכות. ככלל, נדחתה הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, והמבקש חויב לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין והוצאות בסך 50,000 ₪.