ת"ע 35598-05-22

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת על תוקפה של צוואה שהותיר אחריו גבר הנשוי פעמיים, עם ילדים מנישואיו הראשונים, אישה שנייה ובת מנישואיו השניים. הצוואה, משנת 1997, מורישה את כל עזבונו לאשתו השנייה, ובמקרה שהיא תלך לפניו, לבתם. ילדיו של האיש מנישואיו הראשונים התנגדו לרצון אביהם, בטענה שאין זו ביטוי אמיתי לרצונו. הם טענו כי חתימת אביהם על הצוואה זויפה, כי אביהם סבל מהתעללות במשפחה בידי אשתו השנייה שהפכה את הצוואה לחסרת תוקף, כי האישה השנייה הכינה את הצוואה והייתה עדה לה, כי היא כפתה על אביהם לערוך את הצוואה, וכי אביהם נעדר את היכולת הנפשית להבין את תוכן הצוואה או לשנותה בהמשך. עם זאת, השופט לא מצא טעם באף אחת מההתנגדויות. ראשית, הנתבעים לא הצליחו להוכיח אף אחת מטענותיהם, וטיעוניהם סתרו זה את זה. כך למשל, הם טענו במקביל כי הצוואה זויפה וכי חתימת אביהם אמיתית. שנית, התקדים המשפטי ועובדות המקרה לא תמכו בטענות הנתבעים. הצוואה נמצאה כצוואה הדדית/משותפת עם צוואת האישה, שנערכה באותו יום ונצפתה על ידי אותם אנשים. שתי הצוואות היו כמעט זהות, מה שמעיד על כך שהן נערכו על בסיס זה. על פי החוק, אדם המעורב בעריכת צוואה או בצפייה בה אינו יכול לרשת על פיה, אך לא כך היה לגבי האישה, שרק חתמה על הצוואה באותו חדר עם בעלה. יתרה מכך, השופטת ציינה כי האיש ערך צוואה נוספת בשנת 2016, אשר סתרה את טענות הנתבעים להשפעה בלתי הוגנת, שכן היא הראתה כי המנוח הבין את הצוואה משנת 1997 ובחר שלא לשנותה אלא מאוחר הרבה יותר. עוד עולה מהצוואה משנת 2016 כי המנוח היה כשיר ולא תחת השפעה בלתי הוגנת באותה עת. עוד נקבע בחוות דעת המומחה כי החתימות על הצוואה משנת 1997 היו אמיתיות. לבסוף, השופטת מתחה ביקורת על התנהלות הנתבעים ועל ניסיונם להכפיש את התובע ללא כל ראיות. טענותיהם נמצאו כניסיון למצות זמן ומשאבים, וההתנגדות נחשבה לדוגמה להליך קל דעת. השופט פסק לטובת התובע, דחה את ההתנגדות, הורה על ביצוע הצוואה וחייב את הנתבעים בשכר טרחת עורך דין בסך 50 אלף שקל.