ת"א 2214/08

תקציר

בית המשפט מצא כי בית החולים הנתבע התרשל בשני מובנים ביחסו למנוח. ראשית, היא לא ביצעה בדיקת CT במנוח במועד, למרות דחיפות מצבו. הראיות הראו כי הסריקה הייתה צריכה להתבצע בהקדם האפשרי, אך היא נערכה כשעתיים לאחר הגעת המטופל לבית החולים. בעוד שבית החולים טען כי בתקופה זו ננקטו פעולות נוספות לייצוב מצבו של החולה, פעולות אלה לא הביאו בחשבון את העיכוב. שנית, בית המשפט מצא רשלנות מצד בית החולים בתגובתו למצב חירום של מכונת ההנשמה של החולה. בתה של המטופלת טענה כי הבחינה בתקלה במכונת ההנשמה והזעיקה את האחיות, אך הן הגיבו רק כעבור שעה, לאחר שהחולה הפסיק לנשום ומת. עוד קבע בית המשפט כי התובעים לא הוכיחו קשר סיבתי בין הרשלנות לבין מותו של המנוח. באשר לבדיקת ה-CT המאוחרת, המומחה מטעם התובעים לא הבהיר כיצד ביצוע הסריקה מוקדם יותר היה משנה את מהלך המחלה, ומומחי הנתבעת טענו כי תוצאות הסריקה לא היו משנות את הטיפול, שלא היה יעיל במקרה זה. כמו כן, נקבע כי האירוע המוחי התרחש כשעה לפני הגעת המטופל לבית החולים, כלומר גם סריקה מיידית הייתה מבוצעת למעלה משעה לאחר השבץ. בהתחשב בהיקף הדימום שהתגלה בסריקה עצמה, לא סביר שסריקה מוקדמת יותר הייתה מובילה להחלטות טיפול שונות ומשפרת את סיכויי ההישרדות של החולה. באשר לאירוע ההנשמה, התובעים לא הוכיחו כי אירעה תקלה וכי היא גרמה למותו של החולה, אם כי בית המשפט מצא כי היה מצב חירום אליו הגיב הצוות הרפואי ברשלנות. עם זאת, התובעים לא הוכיחו די הצורך כי התגובה הרשלנית גרמה למותו של החולה, במיוחד בהתחשב באופיו הסופני של מצבו. למרות דחיית התביעה, השופט הורה לנתבעת לשלם לתובעים הוצאות בסך 50,000 ₪ בשל הנסיבות החריגות של המקרה. השופט הדגיש כי רשלנותו של הנאשם הייתה ברורה למשפחת המנוח וגרמה להם עוגמת נפש בשעותיו האחרונות. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 5.9.2012.