ת"א 193/08

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הבעלות על שטחים מסוימים בתוך בניין מגורים שנרכשו על ידי התובעים מהנתבעים. הבניין הוקם על מגרש בבעלות כץ יפת ועליזה (כץ), שהתקשרו בהסכם קומבינציה עם חברת בנייה (הקבלן). במסגרת ההסכם קיבל כץ דירות ספציפיות והקבלן קיבל את יתרת הדירות למכירה. התובעים, שרכשו דירות מהקבלן, טענו כי שטחים מסוימים שבמחלוקת הוצגו בפניהם כרכוש משותף וביקשו לרשום שטחים אלה ככאלה. כמו כן תבעו פיצוי בגין נזק שנגרם לכאורה כתוצאה ממעשי הנתבעים. בית המשפט מצא כי הקבלן אכן התחייב בפני התובעים כי השטחים המסומנים B ו-C יהיו חלק מהרכוש המשותף, והורה כי שטחים אלה יירשמו ככאלה עם רישום הבניין כבית משותף. עם זאת, שטח הגן הסמוך לדירה מס' 1 צורף במפורש לדירות משפחת כץ ולא היווה רכוש משותף. טענות התובעים בנוגע לשטחים אחרים שבמחלוקת, כגון המעלית וחדר המכונות, נדחו שכן בהסכמים עליהם חתמו נכתב בבירור כי שטחים אלה לא ייחשבו לרכוש משותף וכץ אינו חייב לשלם עבור תחזוקתם. השופטת דחתה גם את תביעות הנזיקין של התובעים, שכן לא עלה בידם להוכיח נזק בר פיצוי. בנוסף, נדחו טענות התובעים נגד הקבלן בנוגע לשינויים שבוצעו בדירתו של כץ, שכן שינויים אלה נעשו לאחר שהקבלן השלים את הבנייה ומסר את הדירות. התובעים חויבו לשלם לקבלן ולכץ דמי שכירות סמליים, ואילו כץ חויב בשכר טרחת עורך דין מהתובעים. כל צד יישא בעלויות שלו בסכסוך עם הקבלן.