עת"מ 23587-02-14

תקציר

העותר, שהוא אזרח בריטי, ביקש לערער על חוקיותו של צו גירוש שהוצא על ידי הרשויות הישראליות. העותר נכנס לישראל באמצעות דרכון מזויף ומאוחר יותר התגלה כעבריין נמלט המבוקש בבריטניה. הרשויות בישראל החליטו לגרשו חזרה לבריטניה, אך העותר טען כי הדבר כמוהו כהסגרה ולכן יש להחיל עליו את חוק ההסגרה, שלא נחקק במקרה זה. בית המשפט התייחס לפסיקה קודמת שהבחינה בין גירוש להסגרה וקבע כי הרשויות הישראליות פעלו בסבירות ובתום לב. ההחלטה לגרש את העותר התבססה על מעשיו שלו, לרבות כניסה לארץ שלא כדין ושימוש במסמכים מזויפים. יתר על כן, לעותר היה די והותר זמן למצוא מדינה שלישית שתקבל אותו, אך לא עשה כן. בית המשפט הדגיש כי התרת העותר להישאר בישראל בנסיבות כאלה תהווה תקדים שעלול לעודד עבריינים להשתמש בישראל כמקלט. מאחר שלא הוגשה בקשת הסגרה, מצא בית המשפט כי צו הגירוש סביר ודחה את העתירה. העותר חויב לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 7500 ₪.