עע"מ 6390/21

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בשני ערעורים על פסק דין שקבע כי לעותר קשיש ולקוי ראייה תינתן דירת קרקע בדיור הציבורי. בית המשפט לעניינים מנהליים במרכז לוד פסק לטובת העותר, תוך שהוא מתערב בהחלטת ועדת האכלוס העליונה, אשר קבעה בעבר כי העותר זכאי לדירה בקומה הראשונה בלבד. הן העותר, שביקש הקצאה מיידית של דירת קרקע והגדלת הוצאות המשפט, והן המשיב, שהגיש את הערעור מתוך זהירות, פנו לבית המשפט העליון כדי לערער על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. המשיב הבהיר כי העותרת נמצאת בראש רשימת ההמתנה לדירת קרקע ותאוכלס ברגע שתתפנה כזו, והדגיש כי מדובר במשאבים ציבוריים מוגבלים. בית המשפט העליון דחה את שני הערעורים כמיותרים ומיותרים, בהתאמה, ואישר את פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. הם הסכימו כי ההקצאה צריכה להיעשות תוך זמן סביר, וכי מעשיו של המשיב אינם מעידים על חוסר תום לב כלפי העותר. בנוסף, הבהיר בית המשפט כי אם המשיב לא הצליח להקצות דירה מתאימה בתוך זמן סביר, יוכל העותר להגיש עתירה נוספת. גם פסיקת הוצאות המשפט בבית המשפט לעניינים מנהליים נותרה על כנה.