ע"א 4440/91

תקציר

בית המשפט העליון אישר פסיקה של ערכאה נמוכה יותר לתת תוקף לצוואתו של יהושע טרנר ז"ל. בעקבות פסק דין זה הושגה הסכמה בבית המשפט המחוזי על אופן ביצוע הצוואה. עם זאת, ביום האחרון הנקוב בהסכם, המערער, שלא היה מרוצה מהצוואה, הגיש בקשה לביטולה, תוך ציון עובדות חדשות שהתגלו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, והוביל לערעור זה. בית המשפט העליון, בדחותו את הערעור ובקבלת החלטת הערכאה הנמוכה יותר, קבע כי אמנם סעיף 72(א) לחוק הירושה מאפשר חריגים לסופיות הדיונים, אך אין הוא מבטיח כניסה. לבית המשפט יש שיקול דעת לדחות בקשות אם המבקש יכול היה להציג את טענותיו מוקדם יותר אך לא עשה זאת. שיקול דעת זה תלוי בנסיבותיו של כל מקרה. במקרה דנן, בצדק נדחתה בקשת המערער משום שניתנה לו הזדמנות להציג את טענותיו קודם לכן ואיחורו בכך הביא להסכמה לביצוע הצוואה. זאת ועוד, טיבן של טענות המערערת והיעדר המשקל המשפטי מאחוריהן, לצד ההסבר הבלתי סביר לשיהוי, הצדיקו את דחיית הבקשה לפי סעיף 72(א). בית המשפט העליון אישר את דחיית הערעור והורה למערערת לשלם הוצאות משפט למשיבים ולמדינה.