עת"מ 9981-10-22

תקציר

השופט דחה את העתירות שערערו על החלטת הוועדה הארצית בנוגע להיקפה של תכנית לאיחוד וחלוקת קרקעות בטורעאן. העותרים, בעלי קרקעות בטורעאן, לא הוכיחו כל עילה משפטית להתערב בהחלטת הוועדה הארצית, שהתבססה על שיקולים ענייניים ועמדה באמות המידה של המשפט המנהלי. השופט הדגיש כי בית המשפט אינו מתערב בהחלטות תכנוניות בהיעדר חוסר סבירות קיצוני או פגמים משפטיים כמו חוסר סמכות או שיקולים זרים. בנוסף, מספר עתירות נדחו על הסף בשל הימנעותם של העותרים מלצרף משיבים נדרשים שהיו עלולים להיפגע מקבלת העתירות. משיבים אלה כללו בעלים משותפים של הקרקע וגורמים שהוקצו קרקע בתכנית. השופטת הדגישה את חשיבות שיתוף הפעולה בין כל הנוגעים בדבר להבטחת הליך הוגן ואישרה את עמדת המשיבים בדבר משמעות העמידה בלוחות הזמנים בהליך התכנוני. השופט התייחס גם לטענות ספציפיות שהועלו בכל עתירה, הנוגעות להקצאת קרקעות, פיצויים בגין נכסים מחוברים ותביעות שמאות, ומצא אותן בלתי משכנעות ונתונות לשיקול דעתן של רשויות התכנון. לבסוף הורה השופט לעותרים לשלם הוצאות בסך 5,000 שקל בגין כל עתירה, בסך כולל של 45 אלף שקל.