עמ"ש 60706-05-21

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת המערער להגיש ראיות נוספות בערעור, וקובע כי ניתן היה להציג את הראיות בבית משפט קמא. עוד נקבע כי הצוואה משנת 2011 ומסמכים אחרים שהוגשו אינם רלוונטיים לערעור. פסק דינו של בית משפט קמא מתקבל בשל חוסר אמינותם של המערער ועורך הדין, לצד הרמת נטל השכנוע על ידי המשיב, אשר הוכיח כי הצוואה אינה משקפת את כוונותיו האמיתיות של המנוח. פסק הדין מדגיש את הצורך של המצווה להבין את הצוואה, שלא הובטחה די הצורך במקרה זה. הבנתו המוגבלת של המערער את הוראות הצוואה, ובפרט את סעיף 3.4, מטילה ספק אם המנוח הבין את משמעותה. בית המשפט מטיל ספק גם במהימנות המערער ועורך הדין ביחס לחתימה על הבקשה לקיום צוואה, ומקבל את חוות הדעת הפורנזית כי החתימה זויפה. זאת ועוד, מאחר שהמערערת השתתפה בתרגום הצוואה והיא נהנית, פסק הדין רואה הוראה בצוואה בטלה על פי דיני הירושה. מטעמים אלה נדחה הערעור, והמערער חויב בהוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪. השופטת עינת רביד והשופט גלעד הס מסכימים עם ההחלטה.